שלום,
היום אני רוצה לדבר על איכות החיים והשמירה על איכות החיים, בעבר דיברנו על נפש בריאה בגוף בריא ו… בכושר!
אחת הנקודות החשובות בהתנהגות שלנו היא ש"כייף" מנצח בריא!
אנחנו לרוב נעשה מה שכייף לנו ולא את מה שבריא. זה נכון באוכל וגם בתחום הבריאות. מאוד חשוב שקודם יהיה בריא, כי אז הכייף יהיה שלם ומלא יותר. כדי שנשמור על בריא וכייף, חשוב להבין מה קורה במהלך החיים.
הרבה פעמים יש אי נוחות או כאבים בחיים, נתפס הגב, מתחנו שריר, תקלות "קטנות" כאלה שאיננו מייחסים להן חשיבות, והשאלה הנלווית היא האם עשינו משהו כדי להחלים? לרוב מאמץ קטן יחזיר אותנו לתפקוד השגרתי אולם יש חשיבות רבה להחלמה, כי אם לא הבנו מה קרה, לרוב לא פתרנו את התקלה. אמנם בכל תקלה או אתגר יש שיעור, לרוב לא שמנו לב לשיעור והמשכנו בשגרת החיים, ולרוב היה שיפור בתפקוד והכאב נעלם.
בפועל, אם לא ביצענו פעולה מכוונת להחלמה, הרי שלא באמת החלמנו – לא חזרנו ל100% מהיכולת שהיתה טרם החבלה/תקלה. למשל אם נתפס הגב, ולא עשינו כלום, והכאב חלף, האם חזרנו ל 100% או שיתכן ואנחנו ב 99%? זה לא תמיד מורגש.
בואו ניקח, דוגמה ברורה יותר, אם נפצענו, יש שבר ביד, נקע בקרסול, שבר בקרסול… האם לאחר תקופת המנוחה הנדרשת להחלמה ביצענו פעילות, פיזיותרפיה או כל מאמץ מכוון כדי להחלים? האם החלמנו ל 100% השלם שהיה טרם החבלה/שבר?
מכירים את זה שנניח ששריר נתפס, מנוחה של שבוע שבועיים והכאב חולף, ואז אחרי כחודש חודש וחצי שוב כאבים, עם אובלי מאמץ וספורט, וככה זה ממשיך – אז מה הגוף עובד עלינו?
אז, זהו… שלא!
מרבית האנשים מבצעים מעט פיזיותרפיה ומרגע שה"ביצועים" שלהם מאפשרים להם לחזור לתפקד, חוזרים לשגרה ולרוב לא משלימים את ההחלמה עד הסוף, ואז נשארים ב 95% מהיכולת המקורית שלנו. ואז, מה קורה בפציעה הבאה? באותו האופן, לא נחלים עד הסוף, ונשאר ב 90%… 88… 75… 60% מהיכולת הטבעית המקורית שלנו… ואם נמשיך כך בחיים, באותו אופן, ויהיו עוד תפיסויות, וחבלות ומתיחות, הרי שעם הזמן הכושר שלנו ידרדר, עוד ועוד, ואנחנו לא נזהה שזה המצב, ואז באמצע החיים נתפוס את עצמנו אומרים, "וואי, איזו כבדות, זה לא הגוף שלי…" בוודאי שמעתם בסביבתכם את האמירות הללו או דומות להן, המשמעות היא שאם לא שמרתם על כושר ממש טוב, הרי שחייתם בהזנחה כזו או אחרת של הגוף ואתם בסביבות 40-50-60% מהכושר הטבעי שהיה לכם, והגוף פשוט מגיב בדרך שלו, זה נקרא -"עייפות החומר" וזה לא בהכרח קשור לגיל, זה יותר קשור לתרגיל, או בעצם ל"חוסר התרגיל".
נכון, יש אחוז מסויים באוכולוסייה, לרוב ספורטאים ואנשים שעוסקים בספורט שישקיעו מאמץ רב יותר כדי להחלים, כי הגוף שלהם הוא הכלי שלהם, זה נכון בכל גיל, והם רוצים להמשיך ב"כייף" שלהם, והכייף שלהם דורש שהגוף יהיה בריא אחרת הם לא יוכלו להמשיך בפעילות האהובה – ח. כושר, סקי, קרוספיט, רכיבה, טיפוס על קירות, MMA, כדורסל, כדורגל, טניס מה שתרצו…
אולם, מרבית האוכלוסייה כיום חיה ב"הזנחה" מסויימת של הגוף, בלתי מכוונת כמובן, אך עדיין הזנחה. כל עולם היושבנות שאנו חיים בו לא תורם ליכולת הגוף לחזור לכושר טוב… לכן, חשוב שנשים דגש על מהות ההחלמה, ונשקיע בעצמנו עוד טיפה של מאמץ כדי להשלים את תהליך ההחלמה באשר הוא, משריר תפוס ועד שבר, מתאונה וניתוח או כל תקלה קטנה בחיים השגרתיים שלנו – לא תמיד צריך מאמץ של פי 5, ועדיין זו האולימפיאדה של החיים שלנו!
אני מזמין אותכם, לשים לב, הרי אלה הם הכללים של הגוף שלנו, ושל ההתנהגות האנושית שלנו, אז בואו נשים לב יותר לגוף, נשמור על פעילות מיטיבה, הרי אין ספר הפעלה לגוף שלנו… ואת מרביתנו לא לימדו כיצד לתחזק את הגוף שלנו,
משפט חשוב של אשתי שאני מצטט לעתים קרובות – "את רוצה לאהוב את עצמך מספיק כדי לעשות ספורט", טל אומרת זאת לנשים בסביבתה ואני משליך זאת כאן גם לגברים ובעצם לכולם, הרי אין בעלות על "הזנחת הגוף"… כמעט כולנו נופלים בזה בשלב כזה או אחר של החיים, אז הנה קריאה לסדר,
בואו נשים לב יותר טוב לגוף שלנו, לתחזוקה שלו וליכולת שלנו לתפקד במיטב שלנו,
ואם נתקלתם בתקלות, לא הצלחתם להחלים עד הסוף או שסתם בא לכם להרגיש ולתפקד טוב יותר, וטרם מצאתם פתרון, אתם מוזמנים להכיר אותנו ואת הטכנולוגיה המופלאה שלנו – MBST דור 4, ונראה אם נוכל לעזור לכם לשפר עוד משהו בתפקוד ובאיכות החיים שלכם,
בברכה,
